רש"ש על מנחות פ׳

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מפרשים:
1 גמרא אלא אולד תודה חובה כו'. ודין תמורה לא נתפרש כאן. והרמב"ם בפי"ב מהל' פהמ"ק הל' ח' ביאר דינה ועמש"כ לקמן בע"ב ע"ד בס"ד. ובפיה"מ נראה שיש חסרון וכצ"ל אבל תודת נדבה כו' בין לאחר כפרה וולדה אינו טעון לחם לפי שהוא מותר תודה:
2 בהרע"ב פי' ולד תודה שהפריש תודה מעוברת. ול"י כוונתו דאדרבה דלריו"ח בתמורה כה דאם שיירו משוייר ה"ל כמפריש ב' תודות לאחריות עי' בתוס' וקודם כפרה באיזו שמתכפר טעונה לחם. וגם לאחר כפרה בתודת נדבה נראה דג"כ טעונה לחם דמרבה בתודות הוא. ואילו בהקדיש ואח"כ נתעברה. בתודת נדבה אפי' קודם כפרה אין הולד טעון לחם. ובתודת חובה ג"כ לאחר כפרה מיהא א"ט לחם לכ"ע. ולמ"ד אין אדם מתכפר בשבח הקדש אפי' קודם כפרה א"ט לחם כמבואר כ"ז בסוגיא:
3 גמרא מתיב ר"ע מהו אומר תודה יקריב כו' ת"ל תודה יקריב כו'. כצ"ל כדלעיל:
4 רש"י ד"ה אלא אולד תודה נדבה. שכבר נתכפר באחת. הלשון תמוה דהא קאמר בין לפני כפרה. וכך הל"ל כיון שא"ח באחריות:
5 ד"ה ואין תודה לגלל לחם. וד"ה אין מביאין. צ"ל דבור אחד:
6 גמרא תני ר"ח תודה שנתערבה כו'. ופסקה הרמב"ם בפי"ב מהל' פהמ"ק הי"ג וכדמסקינן באומר הרי זו. ולי קשה טובא דהרי לעיל הל' ח' פסק דתמורת תודת נדבה טעונה לחם בין לפני כפרה בין לאחר כפרה. ותו קשה דבתודת חובה פסק שם דקודם כפרה תמורתה טעונה לחם. ונראה דיוצא בה ידי נדרו דהא קי"ל אדם מתכפר בשבח הקדש וכש"כ בתמורה עי' כריתות כז. ומה"ט נראה דלפני כפרה טעונה לחם. וא"כ מ"ק הש"ס אי דאמר עלי לא סגיא דל"מ ליה בהמה אחרינא וכו'. חדא דבאמת ל"צ למייתי כיון דקיימא התמורה. שנית דה"ל לאקשויי בפשיטות דלייתי לחם בהדא דקיימא דאפי' היא התמורה הרי קודם כפרה טעונה לחם וצע"ג. ועמש"כ בר"ה ה ב בס"ד:
7 רש"י ד"ה תודה דא"ל מרבה. מש"ה לרבא כו'. כצ"ל. או דהיתה גירסתו בגמרא אמר רבה וזה יותר נראה:
8 בא"ד אבל חטאת כו' שאין דרך של ב"א להרבות בחטאת. לכאורה טפי הל"ל שאין חטאת באה נדבה. ואולי משום דגם תודה אינה באה בנדבה רק אם אירע לו אחד מהד' דברים שצריכין להודות עליהם זה ל"מ מפורש כעת ולכאורה מספ"ב דחולין לא משמע כן. ויש לדחות ועי' ברמב"ם פ"ט מהל' מעה"ק הל' ה אולם אחר שאירע לו יכול לנדור או לנדוב. וכה"ג גם חטאת כיון שנתחייב בה אף שכבר הפריש ונאבדה מחויב להביא אחרת ובזה אדרבה יפה כח החטאת מתודה באמר הרי זו. דמחויב בה מחמת החטא רק שאין דרך להרבות כו' אלא מפריש חילוף האבודה:
9 רש"י ד"ה לא סגי. לתודה לחובתו. הס"ד ואח"כ
10 מה"ד הא לחמה. והאחרונה כו':
11 תד"ה וכי. ומשני דאע"ג דא"מ יאכלו שיאכלו כו'. כצ"ל: